פסק-דין בתיק ת"א 3817-09

1.                 לטענת התובע, הוא סובל מפגיעה באוזניו ומסחרחורות בעקבות עבודתו אצל הנתבעת בין השנים 1979-1984 במסגרתה נחשף לרעש בעצמה בלתי רגילה ולתנאים סביבתיים לא סבירים של חום וקור.

עוד לטענתו, הנתבעת הסתירה ממנו את הקשר הסיבתי בין הפגיעות מהן הוא סובל ובין עבודתו אצלה וכן את קיומו של תיעוד רפואי התומך בקיומו של קשר סיבתי שכזה ועקב כך נגרמו לו נזקים שונים וביניהם הפסד תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי, הפסד תנאי פנסיה ופיצויים נרחבים מאלה שקיבל ומניעת האפשרות להגיש תביעה נגד הנתבעת בגין רשלנותה.

2.                 בכתב התביעה נטען כי רק ביום 22.5.02 או סמוך לכך נתקל התובע במסמך רפואי הקושר לכאורה בין תנאי עבודתו לבין פגיעתו ורק אז התגלה לתובע כי פגיעתו מהווה תאונת עבודה. עוד נטען כי  מאחר ועילת התביעה הינה תרמית או הונאה מצד הנתבעת, הרי שבהתאם לסעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות מיום גילוי התרמית, דהיינו מיום 22.5.02.

3.                 לחילופין נטען כי יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות ממועד זה גם לאור סעיף 8 לחוק ההתיישנות, שכן העובדות המהוות את עילת התובענה, לרבות הקשר הסיבתי הרפואי בין הפגיעה לבין העבודה, נעלמו מעיני התובע עד אותו יום.

4.                 בכתב התביעה נטען גם כי הנזק שנגרם לתובע נגרם עקב רשלנות הנתבעת והפרת חובה חקוקה על ידה.

5.                 לטענת הנתבעת עילת הרשלנות והעילה של הפרת חובה חקוקה התיישנו ולא הוכחו וגם עילת התרמית לא הוכחה ולכן יש לדחות את התביעה.

6.                 הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, מעשה בית דין ושיהוי. טענת ההתיישנות נדחתה בהחלטתי מיום 13.4.10 מהטעם שדי בכך שבפועל לא ידע התובע על התרמית הנטענת כדי שיתקיים החריג שבסעיף 7 לחוק ההתיישנות.

7.                 התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר על תצהירו. הנתבעת לא הזמינה עדים מטעמה.

8.                 הדיון פוצל באופן שתחילה תידון שאלת החבות.

עדות התובע

9.                 התובע עבד אצל הנתבעת בתכנון ופיקוח על הייצור (התובע, סעיף 8 לתצהיר). לפי תצהירו, במסגרת עבודתו אצל הנתבעת הוא נחשף לרעש בעוצמה לא רגילה בעת שעבד שעות רבות וימים רבים במבנה בו בוצעו ניסויים והרצה של מנועי מטוסים ומכשירים אחרים, אשר שררו בו תנאים סביבתיים לא סבירים של חום וקור (התובע, סעיף 3 לתצהיר).

10.             התובע עבד באולם הייצור, סמוך לאולם ההרכבה בו בוצעו הניסויים (התובע, סעיף 5 לתצהיר). כפקח ייצור, הוא נאלץ להסתובב לעתים קרובות בין אולם הייצור לבין המשרדים שהיו ממוקמים בצידי המבנה ועד לגובה 2 קומות ובהם היה הבדל קיצוני בין הטמפרטורות, שכן במרבית חדרי המשרד היו מותקנים מזגני חלון לקירור המקום (התובע, סעיף 7ה' לתצהיר).

התובע אף נסע מדי יום לעבודה מירושלים לבית שמש וחזרה, והדבר הביא לסתימות באוזניים לאור הבדלי הגובה בין ירושלים ובין בית שמש (התובע, סעיף 12 לתצהיר).

11.             לתצהיר התובע צורפו דוחות של מדידות רעש במפעל מיום 17.2.92, דוח מדידת רעש ליד מכונות החריטה מיום 24.6.91 וחלק מחוות דעת מהנדס הבניין ירמיהו אלוני מיום 31.10.91 (נספחים ד', ה' ו- ו' לתצהיר).

12.             התובע הצהיר כי ביום 16.9.82, בדרכו לעבודה בהסעה המאורגנת על ידי הנתבעת, הוא התחיל להרגיש כי אוזנו השמאלית סתומה. בתחילה הוא סבר כי מדובר באירוע חולף (סעיף 13 לתצהיר) אולם למחרת התעורר עם סחרחורות קשות, בחילות והקאות, ושוב עם אוזן שמאלית סתומה (סעיף 14 לתצהיר).

ביום 17.9.82 פנה התובע לחדר מיון בבית החולים ביקור חולים, אושפז בבית החולים עד ליום 20.9.82 ושכב בבית לפי הוראות הרופאים עד ליום 28.9.82 (התובע, סעיף 14 לתצהיר).

13.             התובע קיבל לידיו את תעודת השחרור מיום 20.9.82 וכן תעודות מחלה מרופא קופת חולים (התובע, סעיף 15 לתצהיר).

14.             התובע הצהיר: "אני לא קישרתי בין מצבי הרפואי ובין עבודתי וחשבתי כי פגיעה זו התפתחה כמחלה רגילה, אלא שאני לא הייתי מודע לכך כי כבר באותה עת, מבדיקות והבחנות שבוצעו בחדר מיון בבית החולים ביקור חולים התברר כי נגרמה לי פגיעה בעצב האוזן המשפיע על שיווי המשקל וכי מצבי הרפואי בכל הנוגע לבעיות באוזניים ובשיווי המשקל נובעות באופן ישיר מעבודתי בסביבת רעש לא סביר, העולה על המותר בחוק ומתנאים סביבתיים של חום וקור שאינם סבירים באולם הייצור" (התובע, סעיף 16 לתצהיר).

עוד הצהיר התובע: "אני המשכתי בטיפול רפואי, ותוך ניסיון למצוא פתרון לבעיה באוזניים, נתקלתי במהלך חיפושי אחר מסמכים רפואיים, במסגרת הליך בבית הדין לעבודה בעניין נכות כללית, דרך מקרה ביום 22.5.02, במסמך רפואי "סיכום המחלה הראשוני והבחנות מחדר מיון 17.9.82" הקושר לכאורה בין פגיעתי לבין תנאי עבודתי. רק אז התגלה לי לראשונה העובדה כי פגיעתי מהווה למעשה תאונת עבודה".